רועי הר צבי  28/07/10

שלום אהובה ועמי,

אני מניח כי אינכם זוכרים אותי, אך אני זוכר אתכם ואת דורי האהוב היטב...

אפילו כתבתי לכם על סיפור הצלילה שלי שיכול היה להגמר באסון...

אני שירתתי עם דורי בצאלים כמ"מ, בזמן שהוא היה הסמ"פ (תחת פיקודו של סיבוני).

צר לי שלא יצא לנו להתראות בימי האזכרה, אך, כפי שאמרתי, דורי לא נשכח מראשי מעולם..

הסיבה לכך שאני כותב אליכם היום, היא שעשיתי קצת סדר בדברים שנשארו בבית הוריי ומצאתי תמונות אלו.

אני זוכר היטב שדורי וחברו נסעו לאותו טיול ארור באילת. בדרך הם עצרו לבקר אותי, במיתר (בית הוריי) ונסענו יחד לטיול אופניים במישור עמיעז ומערת הקמח.

בתמונות אתם יכולים לראות גם ידידה נוספת שלי.

הייתה זו חוויה כ"כ נפלאה לבלות יחד עם דורי, מחוץ למסגרת הצבאית.

אני עדיין זוכר את הצמרמורת שהרגשתי כאשר שמעתי על הטרגדיה, ביודעי שרק יום לפני כן רכבתי על ידו...

ברגע שראיתי את התמונות, הרגשתי שעליי לשלוח אליכם אותן. אני מקווה שעשיתי בשכל ?!

מחבק אתכם וכואב יחד אתכם את האובדן הרב של נפש מדהימה!

רועי

 

 

 

אמיר צוקר  21/05/10

הי עמי ואהובה,

אני בדרך כלל חלש בתאריכים... ולפעמים גם מתעקש שלא לשנן

אבל היום כשרשמתי לי את התאריך מיד נזכרתי שזהו תאריך מיוחד עבורי

התאריך בו דורי ואני נפרדנו בתאילנד, כשחזר בטיסה לפראג

אלו היו השעות האחרונות והמאושרות שלנו ביחד בבנגקוק

וגם הזכורות יותר אצלי מבין חוויות הטיול כולו, בהשוואה לויאטנם למשל, שם עוד הייתי בשוק  :)

אז השנה בנוסף לחסרון של דורי שעד היום קשה לעכל, יש גם בנגקוק אחרת, סוערת

ובעצם גם בנגקוק שפגשתי עם עינת בקיץ, נחוותה אצלי מן הסתם אחרת.

אמיר.

 

 

ירון אנקורי  13/03/09

אהובה ועמי היקרים והאהובים,

שמונה שנים שהם רגע. חיים צעירים שנקטפו  בן רגע. אין מילים להכיל את העצב והאובדן

אין נחמה זולת החיים, הזיכרון וההנצחה

בדרככם האצילית אתם שומרים את דורי צעיר לנצח, חי ומחייך, מקסים וכובש

מבלי להכיר את הילד המקסים והמוכשר, אני חש קרבה ועצב כאחד

מי ייתן שלא תדעו צער לעולם. אמן

בע"ה ניפגש היום באזכרה

שמונה שנים? איך שהזמן טסססס

שלכם. ירון

 

 

רועי לריאה  23/06/08

הי עמי ואהובה!

ממש במקרה נתקלתי בשמו של דורי בפורום באינטרנט.

חיפוש קל הוביל אותי לאתר המקסים הזה.

בגרון חנוק אני יכול לומר כי האתר מצליח להעביר מצוין את דמותו של דורי-

חייכן , כובש, חכם ,אינטלקטואל,מצחיק, רגוע, רודף צדק וישר.

פתאום עולים לי זיכרונות על שיחות נפש בלילות ארוכים בטירונות בשיבטה, על חבר אמיתי

על התגלגלויות מצחוק על שטויות שעשה ("המפוזר מכפר אז"ר"), ועל אדם מדהים.

מתגעגע מאוד

ומקווה שאתם ושירי חשים בטוב

רועי לריאה

 

 

יואב שרם  07/05/08

היי עמי

ב7 ימי הזיכרון האחרונים אני חוזר אחורה בזמן ליום בו ביקרנו את דורי בבסיס ג'למה בצפון. דורי סגר חג בבסיס (יום העצמאות) ובאנו לבקרו. הבחור דאג להכין לנו את "שיר הרעות" וכשנפגשנו ארבעתנו:דורי ניסים נפתלי ואני.
עמדנו בסמוך לגדר התלתלית התוחמת ושרנו את השיר,זה היה רגע מרגש ואני נושא אותו בליבי לעד.
בהערכה ובחברות.

 

 

עדה פרץ 06/03/08

איך מכילים כאב?

איך ניתן למצוא כוחות לשאת געגוע כה פיזי, כה מוחשי?

כל פעם שאני נכנסת לאתר של דורי התגובה הראשונית שלי היא מועקה קשה ובכי בלתי נשלט... כי מיד משתלטת עלי האמא, האחות,

שמזדהה עם כל מילה, כל אות ותו שאני קוראת...

ואני מוצאת את עצמי יושבת, בוכה וכמעט בלי יכולת לדבר  (שרק לא יראו אותי האחרים מסביב...) ושואלת את השאלות שבהן פתחתי את המייל שלי אליכם , אהובה ועמי היקרים.

וכל אוצר המילים והשפה העשירה לא יוכלו כשצריך לכתוב אליכם.  הכל נראה תפל.  כי הגדול מהכל ארע ואין חזרה.

אני מאחלת לכם ימים של רוגע ושלווה.  של נחמה בשירי ובנכדה וביתר המשפחה.

עדה פרץ  

מרץ 2008

 

 

דור לוי

לבני המשפחה שלום.

קראתי על הבג"צ ברוטר.נט. עצוב היה לקרוא על כך.

משתתף בצערכם למרות הזמן שעבר.

תרומתי הקטנה בכך שפרסמתי את הנושא בפורום "צדק חברתי" שבפורטל BSH לשייויון זכויות וצדק חברתי.

http://www.bsh.co.il/forums/ShowMessage2.asp?id=1079988
שלא תדעו עוד צער

 

 

גלעד ליבוביץ' 20/01/07 – הכיר את דורי בצפון תאילנד בשנת 1999

שלום לכם,

אני יודע שעבר זמן רב. אבל אני מניח שלא ניתן לדבר במושגים של זמן על דברים כאלה.  בפעם הראשונה שנכנסתי לאתר לזכר דורי הייתי המום.  אולי כדאי להתחיל ולהסביר כי הכרתי את דורי לפרק זמן קצר יחסית.

הכרנו בתאילנד. צפון תאילנד. הוא היה אז בטיול וכך גם אני ונפגשנו במקרה כיוון שהוא טייל עם מישהי שהכרתי. הסתובבנו שם כמה ימים ביחד ואז נפרדו דרכנו. קבענו לדבר בארץ. היינו בקשר רופף השאר כבר לא חשוב.

קיבלתי בזמנו את הודעתכם על דורי וכאמור נכנסתי לאתר.

לא ייאמן היו המחשבות הראשונות שעלו במוחי. לא יכול להיות.

רציתי לכתוב לכם אז. לכתוב באתר או להגיד כמה מילים.

על זה שבקושי הכרתי אותו אבל הרגשתי שכן הכרתי אותו.

על זה שנוצרה בינינו שפה משותפת והיה מעניין לדבר ולחשוב כיצד ידידות זו יכולה להתפתח.

על כל כך הרבה דברים. אבל הכל נעלם. לא הצלחתי. הרגשתי נבוך מזה שאני מלודרמטי כל כך והרי בקושי הכרנו. רק כמה ימים. בטח יש אנשים שגדלו איתו. שתקתי.  נכנסתי לאתר כל כמה זמן. כדי להיזכר בדורי וכדי להיכנס לפרופורציות. החיים הם דבר מוזר וציני  ודברים כאלה מכניסים את החיים חזרה לפרופורציות הנכונות. הכל הבל וראות רוח.

אז עכשיו, שנים אחרי ואולי כבר בלי באמת כתובת יעד (מי יודע אם אתם עוד מקבלים מכתבים בכתובת זו(

אבל באמת עם כל הלב,   הבן שלכם היה אדם מיוחד ואני עצוב על שלא יצא לי להכיר אותו יותר זמן ושמח על הזמן שיצא

אין באמת מילים ובכל זאת בחרתי להגיד כמה .

 

 

איל יוסינגר  05/01/07 – חבר של דורי מבית הספר

עמי ואהובה היקרים שלום,
קראנו את הכתבה שהופיעה במקומון זמן השרון.
קריאת הדברים מחזירה אותנו, החברים, למה שעבורכם היא מציאות יום-יומית.
אנו חושבים על דורי תמיד, ומנציחים אותו באמצעות זיכרון הדברים הטובים.
אינספור מצבים בחיינו, נמדדים לאור השאלה: "מעניין מה דורי היה אומר / חושב על זה".
אין לדורי שום תחליף, אך דרך המחשבה שלו, והיכולת להביט בערכם של הדברים, ממשיכה לפעום בנשמתנו מדי יום.
מצמרר לקרוא את תגובתו של בעל המועדון, אשר בוחר לשקר בגסות על חשבונו של אדם שהוא ההפך ממה שהוא מתאר.
יחד עם זאת הדבר צפוי, כמעט בלתי נמנע בתרבות שלנו, אשר רוויה התנערות מאחריות וגלגול אשמה.
קשה מאד למצוא בערינו גוף בעל יושרה ומנהיגות, אשר מסוגל לשפוך אור טהור ונטול אינטרסים על הפרשה.
הלקח שלנו הוא לקח במימד יותר אישי, ועל אף שנלמד בדרך הכאובה מכל, אנו מודים לדורי על שהעניק לנו שיעור זה.
סדר היום הציבורי, טרוד כנראה בפרשיות אחרות, אך אנו שמחים מאד שהצלחתם להוציא כתבה מעין זו לאור.
התקשורת, על כל חולשותיה ועיוותיה הגסים, הצליחה הפעם לעסוק בדבר הקרוב לליבם של כולנו.
יישר כוח על כך, ואנו מקווים כי בסופו של יום, הצדק יתגלה ויעשה.
שנה אזרחית מוצלחת,
נשמור על קשר,
דר ואיל.

 

 

איתי רפופורט  09/11/06  -  חבר של דורי מהשירות בתותחנים 1995

שלום רב,

שמי איתי רפופורט. היתה לי זכות גדולה לשרת עם דורי ז"ל בסוללה א' של גדוד "קרן". זה היה ב- 95'. רק השבוע נודע לי על מותו הטראגי. והתעצבתי מאוד.

קראנו לו "ז'בוטינסקי". ממש כמו המפורסם, כך גם דורי היה- אינטלקטואל, חד, מקורי, יוצא דופן. אבל "ז'בוטינסקי" קראנו לו בגלל המשקפיים. והכינוי הזה לא רק שהתאים לו, נדמה לי שהוא גם אהב אותו. למה לא, בעצם.  והוא היה כל כך מיוחד, שמכל החיילים והמפקדים, דווקא דורי שלכם, חברי לחדר,  נחרט היטב בזיכרוני.  אולי דווקא בגלל המכות שהלכנו ביחד איזה ערב בגדוד, אין סיכוי שאזכור למה. אני רק זוכר שאחרי זה היינו החברים הכי טובים. אחר כך יצאתי לקורס מפקדים, ודרכנו לא נפגשו עוד.

אני סיימתי את השרות, נעשיתי לעיתונאי. עד לפני חצי שנה הייתי כתב  ערוץ 1 בחיפה והצפון. השנים הארוכות שחלפו מאז השירות, לימדו אותי להעריך יותר אנשים נדירים כמו דורי. 

למכתבי זה אני מצרף תמונה משותפת שלנו, שצולמה בחורף 95'.  מופיעים בתמונה (משמאל): דורי, נח, אני, יואב, עידן, אמיר ומעוז.

באיחור של חמש שנים –  קבלו את תנחומי, את צערי הרב וכאבי על מותו של דורי. יהי זכרו ברוך.

 

 

יעל עזרן  18/04/06

היה לי לכבוד להכיר אדם כמוהו. אך לצערי, לא הכרתי.

 

 

דורי חג'בי  18/09/05

 

שלא תדעו עוד צער ,תתחזקו והמון אהבה.

 

 

אהוד בנאי  16/02/05  (בעקבות פנייה של אהובה על השיר בלוז כנעני – "מאז שהלכת הכל השתנה כאן..."

אהובה יקרה שלום,

הצטערתי מאוד לשמוע על דורי ועל מותו ללא עת.

תודה רבה לך על המילים החמות שהרעפת עלי.

השיר "בלוז כנעני" אכן נכתב על מאיר אריאל אבל כשאני שר אותו אני מרגיש שהוא נכתב גם על אבא שלי וגם על חברים קרובים אחרים שהלכו לעולמם.

זה שיר געגועים שמנסה להתקשר אל האנשים שאינם איתנו אבל ישנם.  אני מאמין ואומר בשיר ש"באופק אחר" במימד אחר, שנשגב כרגע מבינתנו, יתכן ונפגוש אותם.  בכל אופן, הכאב על האובדן הוא ודאי גדול ואני משתתף בצערך.

אני מכיר ואוהב את התקליט של דילן.  עדיין לא הספקתי, אבל אכנס לאתר של דורי בקרוב.

נזכרתי פתאום בסיפור קצרצר ואמיתי שאולי יעניין אותך לקרוא, הוא מופיע בספרי "זוכר כמעט הכל" וגם באתר האינטרנט שלי. זה הסיפור על יובל גליק שצלל עם מטוסו לכנרת ועל משהו שקרה לאמא שלו, רחל, משהו שקשור לשיר שלי.

כל טוב לך וכל הנחמות.

אהוד בנאי   

 

 

 

 

 

סינורה הוכמן  21/08/04

אין מילים לתאר את הכאב שמרגישים כשמאבדים אדם אהוב. בכל זאת, אני רוצה להביע את תנחומי ולקוות שאתר זה אכן ישיג את מטרתו. להכיר את יקירכם ולהזהיר את כולנו מהסכנות התמונות במעשיהם של אחרים ושלנו.
תודה, סינורה.

 

 

זהר – הוד השרון

משתתף בצערה של המשפחה על אובדנה של יקירה דורי ז"ל.
ישבתי מאחורי דורי במהלך לימודינו המשותפים בתיכון הדרים.
נהניתי לדון איתו בנושאים שברומו של עולם.
פשוט אדם משכמו ומעלה.
"
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"

 

 

דורי שהרבני – רמת גן   09/11/03 

 

 

אילה, 02/10/03:

התרשמתי מאוד מהאתר ומאישיותו המיוחדת של דורי
התעצבתי מאוד שדורי שהיה אחראי שילם בחייו בשל שיטת הסמוך
מכיון ששני ילדי עברו קורס צלילה פשוט 2 או 3 כוכבים
שלחתי להם את האתר מכיון שכאשר ישתחררו מהצבא לבטח ירצו
לצלול ומקוה שהמקרה העצוב של דורי יהווה לפחות תמרור
אזהרה לצוללים בלתי מיומנים אחרים
יהי זכרו ברוך !

 

הדר אברמוביץ' – מושב ינוב, 13/04/03:

עמי, אהובה ושירי היקרים!
שמי הדר. נכנסתי לאתר שבניתם לזכרו של דורי די בטעות, טעות שחשפה בפני עולם כה שלם ומרהיב, עולמו ה(כמעט?) מושלם של דורי, ועכשיו אני לא מצליחה להפסיק לבכות... לא זכיתי להכיר את דורי במובן הפיזי, אבל הנפש שלו פגשה את שלי עכשיו והוא כל כף חי במחשבות עליו, בתמונות, בהכל... זכיתם לגדל מלאך בחייו, ילד יחיד ומיוחד, מוכשר ומדהים. שירת חייו נקטעה בשיאה - שיא של יופי ועוצמה וחן, שיא של מיוחדות ומורכבות שאני בטוחה שכל כך איפיונו אותו.. האתר מרגש עד כדי בכי, שבלתי ניתן להפסיק. הצלחתם להעביר את הקווים לדמותו בצורה היפה, המכובדת והמרשימה ביותר, ודרך מיוחדת כל כך להנציח את זכרו.
כל מה שאנסה לכתוב ישמע כעת כקלישאה שחוקה, אף על פי שלפי איך שהשתמע מהכתוב, דורי היה אוצר טוב ונשמה אדירה ופשוט תרומה לקיום האנושי. אני נוטה להאמין שאנשים כמוהו מופיעים בעולמנו כדי לחולל ניסים ושינויים, אך זה פשוט מזעזע שתאונה מיותרת, פשוט מיותרת, קוטעת את חייו של בן אדם כל כך איכותי, שהדרך למעלה הייתה סלולה לו. אני בטוחה. דורי חולל שינוי בכל מי שהכיר אותו (וגם באנשים שלא זכו להפגש איתו פיזית, כמוני) ותרם מאישיותו הנהדרת והרב-גוונית כדי שאנחנו נוכל להיות אנשים שלמים יותר.
אם אלוהים באמת לוקח אליו את הטובים ביתר, אז מקומו של דורי באמת בחיקו. עצם פרק הזמן הקצוב שלו כאן, על פני כדור הארץ הזה, הוכיח לכולם שמיהו אם לא מלאך אמיתי בחייו.. ואפשר לכתוב כל כך הרבה על מי שהיה ולא יספיק להיות... והלב בוכה! הלב לא עומד באכזריות הזו!
אני יודעת ששום דבר שנאמר כאן לא יקל את הכאב ולו במקצת, אבל אולי תוכלו "להתנחם" בידיעה שזכרו של דורי נישא עם עוד אדם עמוק בפנים, ושאני כואבת את כאבכם איתכם.
תהיו חזקים!
הדר אברמוביץ'.

 

 

פיני הרוש, באר שבע, 28/03/03:

אהובה ועמי היקרים,
עברו שנתיים ויומיים , והלב כואב ודואב.
לא נראה לי שיש לי מה להגיד ולכתוב בעניין ואשר יוכל להקל עליכם במעט , בטוחני ששמעתם כבר את כל מילות הניחומים האפשריות.
אומר רק את זאת , למרות שלא הכרתי את דורי (וזה הפסד גדול שלי כמובן) , אני חושב עליו ועליכם לא מעט בהרבה מאוד הזדמנויות , ומצטער מאוד על האובדן הבלתי הכרחי וחסר הצדק. מצטער על כך שעולם וארץ בעניין הזה כמנהגם נוהגים כאילו שום פשע לא התרחש.
היו חזקים והיו בריאים ובכל הזדמנות קיימת תאפשרו לעצמכם גם לשמוח ולחייך.
מחבק אתכם ומאחל לכם רק טוב,
פיני הרוש.

 

 

דניאל, 03/03/03:

משפחה יקרה
אין מילים אחרי השוטטות באתר זה.
בתור אחד שלא הכיר את דורי שלכם חייב אני לומר שזועזעתי עמוקות
כל כך אופייני למדינתנו היקרה מדיניות הסמוך ויהיה בסדר
אז מה אם לא עברת את המבחן, יהיה בסדר.
אני מקווה שלפחות המועדון נסגר או לפחות האנשים פוטרו.
חזקו ואמצו,
דניאל

 

 

אריה מילשטיין  20/02/03

שלום עמי,
עברו כבר שנתיים מאז אותו יום ועדיין קשה לחשוב על דורי כעל עבר.  נדמה שרק אתמול נפגשנו והחלפנו חוויות ודעות על כל הנושאים שבעולם.  אין יום שאני לא נזכר בו באופן כלשהו, פה דורי עזר לי בזה ושם הסביר לי ונתן לי זויות ראייה על מבחר נושאים שונים ומשונים.
מגיע חודש אדר, חודש שבו חוגגים את חג הפורים, אבל אני יודע שמיד אחרי פורים לא מגיע פסח אלא מגיע יום שבו איבדתי חבר.  אני עדיין לא יודע איך להתמודד עם הזמנים האלו, מה לומר לאבא שאיבד בן.  הרי אי אפשר להשלים את החסר.  אם חס ולילה יקרה משהו לילדי מה אני אעשה ואיך אגיב, אני לא חושב שמשהו או מישהו יוכלו לנחם.
אריה מילשטיין
חבר של דורי (לזמן קצר מדי) מבנק מזרחי

 

 

מרים הרלב (חברה של עמי ממכון התקנים), 30/10/02:

צפיתי בתוכנית (בטלביזיה) ואני לא מאמינה שנושא חשוב כמו חיי
בני אדם נמצא בידי אנשים לא מיקצועיים וחובבנים
דמעות עמדו בעיני למראה התמונות המדברות בעד עצמן
על הבחור ואופיו.

 

 

אבי מאיר – הולנד 01/10/02:

עצוב לשמוע על מקרים שכאלה, אני שולח מכאן את ניחומיי למשפחה, היו חזקים והמשיכו בעבודתכם המבורכת לשיפור בטיחות הצלילה בישראל.
אני חייב לציין כי בהגיעי ארצה אני יכול להבין למה תאונות שכאלה קורות, זה מתחיל מהתנשאות חסרת גבולות של דיימסטרים ומדריכים וכלה בציוד השכרה שעין בלתי מקצועית יכולה להעיד כי זמן רב חלף מאז עבר הציוד טיפל כלשהו.
חבל מאד שקורים מקרים מצערים וכואבים שכאלו וחבל יותר שבמקום להפיק לקחים ולישמם בשטח (אני כבר לא מדבר על ביטול רשיונות מדריכים ו/או מועדוני צלילה לא אחראיים) ממשיכים החדלונות והכסת"חים למיניהם.
משתתף בצערה של המשפחה בהילקח מהם היקר מכל.
אבי מאיר – הולנד.

 

 

נירה, 22/09/02:

כל כך מיותר ועצוב.

 

 

רונן קנובליך (חבר של עמי ממכון התקנים), 13/09/02:

האתר מרגש ויפה
אני בדיוק באילת מחפש אתרי צלילה ודרך וולה הגעתי לאתר זה
להתראות
רונן.

 

 

אורן זהרוני, קרית חיים, 29/08/02:

למשפחה והחברים
אין מילים בפי שיוכלו לנחם אתכם.  אני בתור צולל די מנוסה וכמדריך צלילה בהכשרתי מבין לליבכם.
כמסתכל מהצד על ענף הצלילה בארץ, שאינני ולא היתי חלק ממנו אני יכול לומר שהוא נגוע בהרבה רעות חולות שמצויות בחברה הישראלית בכלל, לא פעם שמעתי על מדריכים המתרברבים בסיפורי גבורה על צלילותיהם העמוקות או על חיים של הוללות (שתיה וסמים) כשלמחרת הם מופקדים על חיי אנשים במים.
לצד כל זה ישנם אנשים בתעשיה שהם מיקצוענים לכל דבר ומקפידים מאד אך זה לא מספיק ראה ערך תאונת הצלילה שקרתה לאחרונה במועדון אקווה ספורט וכנראה שאחת הסיבות לכך היתה ציוד לא תקין.
יחד עם זאת לא הייתי הולך ואומר שספורט הצלילה אינו בטוח.

 

 

אביעזר טוטיאן, 28/08/02:

משפחה יקרה, אני דייבמסטר כבר מספר שנים וזהו האתר היחיד המתייחס ברצינות להיבט האישי של הנפגעים בתאונות צלילה. אני בטוח שאין לאף אחד את המילים הנכונות להביע לכם תנחומים אבל אני מקווה שהאתר הזה יזיז את הנימים שלנו כצוללים וכמובילי צלילות לחזור ולהחזיר את הצוללים בבטחה לחוף. מי יתן ולא תדעו עוד צער.
אביעזר.

 

 

קובי היינה, 27/08/02:

שלום רב,
קראתי בזעזוע את נסיבות מותו של דורי יקירכם ז"ל
אני עומד לערוך קורס צלילה באילת, האתר הדליק בפני נורות אדומות.
התרגשתי מאד מההנצחה
אזכור את המקרה כל החיים !!!
שלא תדעו עוד צער !!!

 

 

איריס – רמת הגולן, 14/08/02:

להורים היקרים,
היום נחשפתי לראשונה לסיפורו של דורי.
אני צוללת יחד עם בעלי ברמה של 2 כוכבים.
כפי שהבנתי תאונת הצלילה של דורי התרחשה כאשר היה מלווה במדריך צמוד ולכן הזעזוע שלי כפול.  איך קרה שדורי עלה על פני המים לבד?  איפה היה המדריך  ?
מה הוא עשה בעומק שמחוץ לסמכות הסמכתו.
איך קרה שציוד אשר הושכר אני מניחה ממועדון הצלילה לא היה תקין, הם הרי חייבים להשכיר ציוד תקין ולבדוק אותו תדיר.
האם דורי או מדריך הצלילה בדקו את הציוד לפני הצלילה, הרי לדורי לא היה ניסיון .  השאלות אני מניחה עוד פתוחות , לא להאמין שזה מה שקורה
במדינה מתוקנת ודמוקרטית כמו שלנו.
מילים לא תוכלה להביעה את צערי ואת השתתפותי בצערכם.
הצלילה בשבילי היא כדור הרגעה מלחצי היום יום.
וחבל חבל חבל מאוד על כל התאונות הכל כך מיותרות האלו ובעיקר על קשר השתיקה.
שלא תדעו עוד צער !

 

שייקה שפריר (חבר של עמי מהשירות הצבאי), 24/07/02:

לעמי שלום,
הכרתי אותך בעת השירות הצבאי שלנו ומאז לא נפגשנו.  את דורי לא זכיתי להכיר.   עיינו וקראנו באתר של דורי.  האדם הזה פשוט מדהים, מחד גיסא מזכיר לי את העומק של ההסתכלות שלך בגילו, אך מאידך גיסא, ואנה סלח לי עמי, במקרה זה התלמיד עלה על רבו - ועל רובנו.
העומק, רוחב האופקים, שמחת החיים והשקפת העולם הרצינית שהספיק לגבש במהלך חייו משאירה אנשים כמוני - מי שלא הכיר אותו - בתחושה של החמצה גדולה. נראה כי מישהו מהצוות של ההשגחה העליונה היה זקוק לדורי באופן נואש.
רצינו להוסיף כי ניכר שהושקעה מיקצועיות ואהבה רבה בהקמת האתר.

 

 

יואב שרם (חבר של דורי), 13/05/02:

עמי אהובה ושירי היקרים.
אני מוצא את עצמי שוב כותב על דורי, לאחר זמן רב שלא טרחתי לעשות כן.
ראשית , הייתי רוצא להביע בכנות רבה ,את הערכתי הכנה והתפעלותי מהטקס המרשים שערכתם באוניברסיטת ת"א בתאריך 02\4\7 לזכרו של דורי גרייט.

שוב אני מעשן עוד סיגרייה בלעדיו וזה מצב שמפחית בהרבה את ההנאה
שבעישון - סוגייה שבה דשנו פעמים רבות,"העישון כאקט חברתי"

מסתבר שהיה,יש ויהיה עוד הרבה מה לומר על דורי.
אחד הדברים שרציתי לדבר עליו בטקס ,אחד מתוך קטעים או דברים הרבה, היא תחושה אגואיסטית שמלטפת לי את הראש,הגב ושאר חלקי גוף.  הסבר פשוט מאוד שיבהיר למה התכוון המשורר: אין יום שעובר בלי שאשאל את עצמי,מה החמצתי היום, איזה שיר טוב שעוד לא שמעתי,  ספר שלא קראתי, שלא אשמע ,אקרא ,אראה ,אחוש ואנשום.
מאז שהבנאדם הלך,הלך בלי להגיד שלום, כל אותם הדברים האלה, שמן הסתם לא אתוודע אליהם לעולם, חסל סדר "ג'ו, אתה חייב לשמוע את זה....

עצוב, צורם, מתסכל, מרגיז, מרתיח, מכעיס ומשבש לי את חוט המחשבה. תחושות אינטימיות ביותר ,שאני חולק איתכם בצער רב, תחושת ההתמודדות שלי שהיא קשה מנשוא.
דורי ואני ממשיכים לשמור על קשר בלילות, בשעות הקטנות של הלילה,
כאשר העפעפיים שלי משחקים פינגפונג. הוא לא השתנה הרבה, השיער
אותו שיער החיוך אותו חיוך והצחוק אותו הצחוק.
כאשר אני מתעורר ,אני מבקש ממנו לבקר לעיתים קרובות יותר,
אבל זה לא תלוי כל כך בו או בי.
לכן מה שכן ניתן לבקש ,זה להמשיך להישאר לא שפוי במציאות המאד
שפוייה שאנו כולנו שרויים בה,
שכן אם הייתי שפוי, בטח הייתי משתגע.
שלכם :יואב שרם

 

 

ליאור – חברה ללימודים באוניברסיטת ת"א, 27/04/02:

להורים של דורי
או בעצם – לכל אחד אחר
רציתי לגשת להגיד לכם תודה בערב עצמו, אבל פחדתי שלא אצליח לדבר.
במשך כל הערב ישבתי והתאפקתי לא לבכות,  זה קצת מביך, לשבת ולבכות באולם מלא אנשים זרים ובסוף הערב כבר לא הצלחתי להחזיק את הדמעות בפנים זה קצת מוזר, אולי, להגיב ככה לאובדן של מישהו שמכירים תקופה
כל כך קצרה מישהו שרק מתחילים להכיר, בעצם, ובערב היה נעים להכיר
אותו עוד קצת, אם כי זה מחדד עוד את הכאב, כי זו הרי היכרות שלא תוכל להיות יותר ממקור ראשון, מדורי עצמו.
היה מרגש לראות את האנשים באולם, לשמוע קצת מאנשים על תקופות
חיים קודמות שלו, היה מרגש לראות אתכם, ולהבין – איך יצא לכם הילד הזה, שכבר אחרי סמסטר אחד, מצליח להיות כל כך חסר באוניברסיטה, שאחרי סמסטר, השיחות איתו נחרטות בזכרון. כמו שבאופן טבעי קורה, כשמישהו מאיתנו נעדר פתאום, אבל לא רקמשום שאני מוצאת את עצמי מצטטת אותו, למשל בבואי להעלות טענה מסויימת על החיים, שהוא היטיב לנסחה ולהאירה, ואני אימצתי לי אותה ממנו.
מאוד הזדהיתי עם מה שאסא כשר אמר, על החיים שממשיכים בלבבות,
ורציתי לספר לכם, שהוא עדיין חי גם באוניברסיטה, שאני עדיין חושבת שאני רואה אותו מדי פעם, כשאני הולכת על המדרכות של האוניברסיטה, ואז נזכרת שזה לא יכול להיות הוא.  שאני עדיין חושבת עליו, כשאני שומעת את הdoors, את ג'ון מקלין, את ז'אק ברל, כשאני קוראת את רומאן גארי.  שאני עדיין נזכרת בשיחות שהיו לנו, ותוהה מה יכול היה להיות המשכן,  אז תודה לכם שעשיתם את הערב הזה, ושהזמנתם אותנו, הסטודנטים  שלמדו איתו,  ותודה לכם שעשיתם כזה אדם נפלא, שהיה לי הכבוד להנות משהותו בעולם, גם אם לתקופה קצרה.
ליאור.

 

 

דורי, 27/04/02:

היי... במקרה נכנסתי לאתר, שעניין אותי ולו בגלל העובדה הסתמית (?) שלי ולדורי - אותו השם! ומצאתי ילד יפה, שהלך, שאהב ספרים ומוסיקה וחיים, כמוני.
חבל? אין מילה כזו.
איתכם, דורי

 

 

דליה ומרסל רפפורט, 25/04/02 :

לדורי, אהובה, עמי ושירי
...
לפי רוחו של אסא כשר
חוויתי ערב מכובד ומרגש במיוחד בחברתכם
תודה
דליה רפפורט

 

 

דפנה (חברה של דורי) , 15/04/2002:

לאהובה, עמי, ושירי היקרים מכל.
הלילה, כמו לילות רבים לפניו, מצאתי עצמי שוב יושבת מול האתר. קוראת שוב ושוב את המכתבים, העבודות, מסתכלת שוב בתמונות.
צוחקת, בוכה, נוזפת בעצמי, שוב צוחקת שוב בוכה...
כשרק שמעתי על מותו, במשך מספר ימים נדמה היה שהבכי הוא מצב טבעי, כמו נשימה. הולכת  - בוכה, מדברת - בוכה, ישנה - בוכה.
לאט, לאט הבכי שכח ונשארה רק ההרגשה הנוראית
ההיא בבטן, זו שגם כשצוחקים מזכירה לך,
ששום דבר לא יהיה אותו הדבר. לעולם.
היום התחושה העיקרית שמלווה אותי כשאני נזכרת בדורי, היא זו של "לא הספקתי". לא הספקתי לאגור זיכרונות, תחושות, שיחות, "רגעים קטנים",
תמונות. לכל זיכרון שיש לי אני נצמדת בכל כוחי, מעלה כל מילה, כל שיחה, עשרות פעמים, אולי אזכר בעוד משפט, עוד יום משותף, רק לא לשכוח שום דבר דעתי היא, שעליי לזכור לחייךְ בכל פעם שאני חושבת עליו. בזמן שהותי בהודו התעניינתי בבודהיזם ובדתות מזרחיות נוספות, ובטקסטים רבים מדברים
על כך שיש לעזור לנשמה של המת להמשיך הלאה. שאם אנשים שאהב יקראו לו בבכי לשוב, זה ימנע ממנו "ללכת לכיוון האור". ועל כן יש לעזור לו. אני
לא יודעת במה אני מאמינה באמת, אבל בכל זאת, הרגשתי צורך לנסות ולעשות. הדלקתי נרות בשבילו, התפללתי בשבילו. אבל הרגש חזק יותר מכל דעה או מחשבה והבכי פורץ מתי שרק בא לו, ולפעמים אני מרגישה שאני בוכה כמעט מספיק חזק בשביל להחזיר אותו לכאן. הצורך האגואיסטי שדורש את דורי כאן, עכשיו, כי אני רוצה להיות אתו, לדבר אתו, לספר, לחלוק, להחזיק ולחבק, הצורך הזה מתעורר כל פעם מחדש. כל החוכמה שבעולם לא יכולה לעזור להתמודד עם ההרגשה הנוראית הזו. לכן הדבר היחיד שנשאר זו האמונה. מה עוד יכול לחזק חוץ מהאמונה הכֵּנה שעוד ניפגש?
ולפעמים, כשממש שקט מסביב, אני גם מרגישה אותו לידי. אבא שלי, המדען, יקרא לזה "אשליה" או "דרך התמודדות ונחמה". אבל לא. כשאתה מאמין במשהו באמת - אז זו האמת עבורך.
הקשר שלי עם דורי עבר הרים וגבעות, ניתוק וחיבור מחדש, אבל כשהיה, תמיד היה חזק וחשוב.
אני רוצה להודות לכם על שהבאתם את דורי. בשעות המעטות בהן זכיתי לבלות עם כולכם כמשפחה, נשארתי פעורת פה אל מול החום, הפתיחות, החברות והכבוד שהפגנתם אחד כלפי השני, וזאת ציינתי בפני דורי
פעמים רבות. אתם הייתם ונותרתם אנשים נהדרים  ומשפחה נפלאה. המשיכו לחזק אחד את השני.
ובאשר לך, דורי יקר, יש רק דבר אחד חשוב באמת שאני רוצה להגיד. דבר שמעולם לא אמרתי לך בחייך וזו החרטה היחידה שיש בי. דבר שאמרתי אינספור פעמים מאז ששמעתי שאינך אתנו עוד.
אני רוצה להגיד שאני אוהבת אותך. תמיד.
דפנה.

 

 

אבי מאירוביץ' – אוניברסיטת ת"א, 15/04/2002:

לאהובה ועמי היקרים שלום רב

אני מוצא את עצמי יושב מול המחשב ערב יום שישי וברצוני לכתוב לכם מספר מילים.
את דורי שלכם לא הכרתי באופן אישי ההיכרות שלי עימו היתה בכך שמדי פעם כאשר היה בא לבקר את אהובה בעבודה הייתי רואה בחור חייכן יושב בחדרה בפעם האחרונה שאני ראיתי אותו היתה אם זיכרוני אינו מטעה אותי ביום חמישי לפני הצהריים יומיים לפני האסון
בשנה האחרונה דווקא לאחר מותו יכולתי להתוודע אליו יותר מקרוב הן בהלוויה ביום השנה למותו ובערב הזיכרון שערכתם בעבורו כל כך ברגישות ובמגע
קל מאד היה להתחבר לאדם כה ברוך כישרונות כפי שדורי נשמע מפי חבריו הרבים בגלובוס מוריו ובני משפחתו
באופן פרדוקסלי גם לאחר מותו דורי ממשיך לעשות דבר שאיפיין אותו והוא ממשיך לגעת באנשים ולכבוש אותם אנשים שחלקם לא הכירו אותו לפני מותו
שלכם אבי

 

 

פיני הרוש, (שהכרנו לאחר האסון בפורום הצלילה), 11/04/2002:

אהובה ועמי היקרים,
היה לי לכבוד להשתתף באזכרה המאד מיוחדת
והמאד שונה כיאה לדורי המאד שונה
והמאד מוכשר.
אומר כי זו הייתה אזכרה מכובדת ומכבדת
אזכרה עם עוצמה יוצאת דופן, וסדר אחר.
קטונתי מלהוסיף לדבריו של פרופ' אסא כשר
ואדגיש את העובדה שגם מהתרשמות אישית שלי דורי חי !!
דורי נשאר ונישא על-ידיכם וע"י קרוביו
וחבריו וכך הוא לא הולך לאיבוד, הוא קיים
והוא ישנו, כי הוא - זה אתם.
ואם אתם חיים ואם אתם נושמים, כל זאת
כאשר אתם או אחרים חושבים עליו, הרי שגם
הוא נמצא כאן וימשיך להימצא כאן.
היו חזקים והיו בריאים !
בכבוד רב,
פיני

 

 

צלה (אוניברסיטת ת"א) ודב יניב, 11/04/2002:

אהובה, עמי ושירי היקרים!
התרגשנו מאד בערב לזכרו של דורי, הכל הוצג בצורה כה מכובדת ונוגעת ללב. אכן אבידה גדולה.
שלכם צלה ודב.

 

 

יפית לוי (בת דודה של דורי) 19/03/02:

27 פברואר, 2002
ט"ו באדר תשס"ב

מכתב לדורי,

בילדותך היית ישן אצלנו בכל הזדמנות.
היית כאח קטן לי ולאחיותיי
אתה אמנם צעיר ממני כמעט 5 שנים אבל תמיד
הרגשתי שאתה יותר מגילך, במחשבה ובכושר
הביטוי שלך בכתב ובעל פה תמיד היית מצחיק
את כולם בדרכך המיוחדת ומי שמכיר אותך יודע זאת.

לאחרונה מצאתי פתק שהשארת לי ב 01.08.91 בעת
שישנת אצלנו. היית בן 14 בפתק כתבת שלום כי
לא הספקת לומר.
מי ידע אז שכעבור מס' שנים הפתק ישאר כמזכרת ממך

דורי, היום לפני שנה השארתי לך הודעה בסלולרי
מזל טוב ואיחולים ליום הולדתך ה- 24
ידעתי שאתה תתיחס בדרכך המיוחדת ואכן כך עשית
בשבת 03.03.01

שבוע לאחר מכן ב- 10.03.01 ארעה תאונת צלילה
באילת, עוד ידיעה שחשבנו שזה לא נוגע לנו
בערב קיבלנו שיחת טלפון קשה כשמלל השיחה עוד
מהדהד בראשי "דורי איננו, דורי הלך…"
הלכת מאיתנו סתם כך, ללא שוב והותרת אותנו
עצובים לעד.

דורי, שנה עברה מאז הלכת אבל הזמן כאילו עומד
מלכת כי איך אפשר לחשוב ולספר עליך בזמן עבר
לדעת שתמונותיך וסיפורים עליך כעת הם זיכרון.
גם היום שאני רואה אותך בתמונות בשבילי אתה
עדיין חי, עובד, מטייל ולומד במירוץ נגד
הזמן להספיק הכל.

בצורה זו קל לי להתמודד עם המציאות קשה לי
להשלים עם העובדות גם כעת בכתיבת שורות אלו
אני עדיין לא מעכלת שאתה איננו.

אוהבת ומתגעגעת,
בת דודתך
יפית לוי.

 

 

 

לינדה גוטמן (חברה של דורי מהשליחות של משרד החוץ)  19/03/02:

לאהובה ועמי שלום!
תודה ששלחתם לי את הכתובת של האתר של דורי
כשראיתי את כל המכתבים האלה והתמונות
הרגשתי עצב נוראי,
זה כמו לחבר פיסות פאזל , שהוא כל כך רב
מימדי ועצום שבעצם ככל שמנסים לסיים לבנות
אותו כך מתרחקים מהסוף
יש לי בראש הרבה פיסות כאלו מפאזל החיים
של דורי ואני לא יכולה (ולא רוצה) להפסיק
לחשוב עליו. כתבתי לו בראשי אין ספור
מכתבים ובעצם גם לכם. אני לא יודעת איך
לבטא את העצב על מותו, אף פעם לא כתבתי
מכתב תנחומים, בעצם המילה עצמה תנחומים
היא כבר לא נראית לי מתאימה, כי אני
יודעת שאי אפשר באמת לנחם על דבר נורא כזה.

 

 

ורד לוי (בת-דודה של דורי) 03/03/02:

לדורי,
שנה עברה לה וחלפה
ואנחנו לך כבר לא נוכל לומר אף מילה
עדיין לא מאמינים וגם לא מעכלים
שאת צחוקך המתגלגל לא נשמע
ושאת זיו פניך לא נראה
מכתבים רבים נותרו מיותמים
ותמונות רבות הותרת מסודרות באלבומים

אך מה כל זה שווה
אם עדיין לא שמענו ממך על כולם סיפורים משעשעים
לעולם לא נשכח את סיפוריך היפים
ואת הקטעים המצחיקים
שעברנו יחד גם כילדים קטנים
חווינו המון חוויות ביחד
שהרי אתה אחינו הקטן
גדלת איתנו ותמיד תהיה חלק מאיתנו לעד

מי ידע שבצורה כזו יקטע עולם כה מושלם
דווקא ביום שמח שכזה, יום שושן פורים
פני כולנו עצובים ונפולים
דווקא היום זה לא בסדר כי הרי לפני שנה בדיוק
שמחנו בשמחתך כי הנה הופ גדלת בעוד שנה
ושתאריך זה הוא תאריך יום הולדתך
ואני התלהבתי ושלחתי לך ברכה

אך לצערנו ארעה לנו טרגדיה עצומה
הים שכל כך אהבת
הפך להיות אכזר ומנוכר
ביום בהיר ירדת למצולות
לראות ולחוות עוד חוויות
בדרכך המאוד מיוחדת
כל דבר אהבת לנסות ולעשות
בכל מקום ואתר להיות
ואפילו לחיות הזנוחות נתת לחיות

מה נגיד ומה נספר
קצרה היריעה מלתאר
אומרים שאין אדם מושלם
אך בך איננו רואים כל פגם

נסיים ונגיד
שאתה המלאך שלנו, שתמיד תהיה איתנו ותישאר צעיר לנצח
שמור על העולם ילד, עם חיוך של מלאכים
שמור על העולם ילד, כי אנחנו לא יכולים
לא יכולים וקשה לכולנו בלעדיך
לאורך כל הזמן רואים את תמונתך

אוהבים ומתגעגעים אליך מאוד
אח קטן שלנו,
ציונה ויעקב לוי
ורד ויפית לוי
לימור דבורה

נכתב במלאת שנה בלי דורי
טו' אדר תשס"ב, 27 בפברואר 2002

 

 

לימור דבורה-לוי (בת-דודה של דורי) 03/03/02:

דורי,
חלפה שנה מאז האסון הנורא שקרה ובמקום להשתתף במסיבה
ולקנות מתנה ליום הולדתך אנחנו מגיעים לאזכרה.
אומרים תמיד שהזמן הוא התרופה הטובה ביותר אך אנחנו
רק משכילים ולומדים עוד על דפוסי התנהגותך.
במקום לשמוע דורי חזר מטיול ודורי מתכנן שבוע הבא לצאת
לטיול הכל נקטע באמצע ושומעים לפתע דורי אהב, היה, עשה,
תראו את דורי בתמונה
התמונות תפסו מקום ונהיו נושא לשיחה
נזכור אותך תמיד,
לימור דבורה ומשפחתה.

 

 

אלעד שמעוני (חבר של דורי החל מכתה א' ועד היום) 23/02/02:

השנה של דורי
השנה האחרונה הייתה השנה הקשה ביותר של דורי.
שנה שלמה, של הקשבה בלבד. שנה שהוא לא עונה.
כולם היו אצלו, כולם אמרו לו, כמה שהם מתגעגעים, כמה שהוא חסר.
ודורי – דורי מקשיב, אך לא עונה.
דורי יודע, אבל לא מגלה.
איך זה שם בלעדינו ? עם מי אתה מדבר ? עם מי אתה משחק שחמט ? עם מי אתה מטייל ?
דורי לא הלך. דורי לא נעלם. הוא עדיין כאן. גם שנה אחרי.
עדיין מקשיב לסיפורים שלי, עדיין פותר בעיות לחבריו, עדיין דואג לכולם.
בשנה האחרונה, דיברתי עם דורי בכל שבוע מחדש, כל פעם הוא סיפר לי משהו אחר.
רק אתמול, ישבנו ודיברנו על איך פעם היינו משחקים, איזה זמנים.
הוא מתגעגע אלינו, הוא חושב עלינו. הוא שומר עלינו.
דורי של השנה האחרונה הוא דורי אחר. הוא דורי שקט יותר.
קשה לו בלעדיי, קשה לו בלעדיכם, הוא רק רוצה שתמשיכו להיות איתו, כמו שהוא איתכם.

כי דורי לא עזב לשום מקום, גם כשהוא היה בקצה העולם הוא תמיד חשב עלינו, ועכשיו הוא כאן,
ומצפה מכל אחד מאיתנו שיהיה איתו גם.
אל תלכו לשום מקום, אל תעזבו את דורי, דברו איתו, תתייעצו איתו, הוא מקשיב, הוא מקשיב לכם.
דורי יודע יותר מכל אחד אחר כמה החיים יקרים,
נצלו אותם לטובה, שמרו על האהבה.
בקשה אחרונה ממני אליכם, דברו עם דורי, הוא עדיין איתכם.

 

 

שי טביביאן (חבר מבה"ד 1) 13/02/02:

רק לאחרונה קראתי על הארוע המצער באינטרנט ונכנסתי לאתר שהכנתם לזכרו של דורי.
גם אני צולל ואני מזועזע מהרשלנות הפושעת של מועדון הצלילה.
אני הייתי יחד עם דורי בצוות בבה"ד 1 במשך 3 חודשים.
במשך הקורס שוחחנו, התאמנו ונהננו יחד כחברי צוות .
יצא לי לנווט איתו בניווט כניסה לקורס שבו קצת יצא לי להכיר אותו לראשונה.
הדבר הבולט ביותר שזכור לי הוא נושאי השיחות שאפשר היה לקיים איתו שהיו שונים לחלוטין משיחות הצבאיות הרגילות .
זכור לי גם שיעור שהוא העביר לצוות באחד מסופי השבוע על ספר שהוא קרא ומאוד התחבר אליו, זה זכור לי כל כך בגלל השוני של שעור זה מכל שאר השעורים.
לא שמרנו על קשר לאחר הקורס אך יצא לי שוב לראותו במוצבי הצפון ,הוא היה מוצב לידי ונפגשנו מעט ואף ראינו הופעה של אהוד בנאי שהגיע למוצב שלו ואנו הוזמנו להתארח.
אין לי ספק שהוא היה קצין מצוין ובן שראוי להתגאות בו.

 

 

אריה 11/02/02:

עצוב, עצוב שחיים שלמים של בן אדם נגמרים סתם, ככה, מחוסר תשומת לב. תנחומי למשפחה.

 

 

פזית חג'ג' (חברה שהכירה את דורי בפיליפינים) כתבה ב-14/01/02:

(ללא מילים)

 

 

דודו כהן (חבר של דורי) 13/01/02:

אהובה ועמיחי
למרות הזמן שעבר, איני מסוגל לעכל את הזעזוע העמוק מהאסון הנורא והלא צודק הזה. נורא הדבר כיצד האנשים אשר יודעים יותר מכל לאהוב את החיים, הם האנשים אשר נקטפים ונלקחים מאיתנו בפתאומיות אכזרית שכזו.

זכרונות רבים יש לי מהחברות שהיתה ביננו, ולנצח אזכור את דורי כחבר טוב, בעל חוש הומור נפלא ואופי מיוחד במינו
מי יתן ותמצאו נחמה בחייכם.

 

 

איל יוסינגר (חבר של דורי) 16/11/01:

גלגל החיים אינו מפסיק לנוע
לרגע עצמת את עיניך, וכשפתחת אותן, שום
דבר ממה שהכרת אינו נראה יותר אותו הדבר.
דורי חברי הקרוב והיקר, ישאר לנצח עבורנו כדוגמא ומופת לרצון חופשי, אינטליגנציה ואהבת כל אדם.
יהי זכרו עמנו לעד.

 

 

אריאלה בר 08/11/01:

כמה מדהימה רגישותו של דורי, וכמה מדהימה יכולת ההבעה שלו והכנות שלו במכתבים שלו. הפן האנושי שלו מדהים.
והציונים שלו - ממש לא ייאמנו. כאילו טוב מכדי להיות אמיתי. אני בטוחה שהיום הוא מלאך.

 

 

עדה פרץ 03/11/03:

נכנסתי לאתר שלכם מתוך סקרנות ורגישות עצומה לנסיבות כתיבתו.
בעלי לפני שנים רבות היה בעצמו בסיטואציה קשה של תאונת צלילה אשר בנס נגמרה בשלום יחסית (אישפוז ונכות באוזניים עד היום.

אני מחזקת את ידיכם ומאחלת לכם כל טוב,
מייחלת שתמצאו את כוחות הנפש ותעצומות הגוף כדי לעמוד ביום- יום הקשה,
בכאב העצום ובתחושת החידלון שאופפת אתכם במיוחד לאור האובדן הכל כך גדול.
דורי, שלא הכרתי, באמת היה נפש גדולה בגוף של איש צעיר.
חבל מאוד.
עדה פרץ - חברה של מצדה גורן

 

 

ציפי ונתי שיפריס 24/10/2001:

שירי, אהובה ועמי,
אתר זיכרון כל כך יפה, כל כך לא פייר וכה כואב
מילים היחידות שעולות לראש:
"מה אברך לו במה יבורך
זה העלם, שאל המלאך?
נתתם לו כל שאפשר לכם לתת
שיר וחיוך ורגלים לרקוד
ויד מעודנת ולב מרטט
מה אברך לך עוד?
אלוהים, אלוהים, אלוהים !
לו אך ברכת לוחיים
אושר הוא כפרפר, הבא לשעה קלה, מענג אותנו לרגע חולף, מרפרף ועוזב אותנו
מי ייתן ותזכרו רגעים אלו.
ציפי ונתי שיפריס

 

 

אהובה ועמי אברבנאל, 18/10/01:

לדורי בננו היקר,

ספר האורחים הזה יסייע בידינו לשמור על זכרך בקירבנו.

אבא ואמא העצובים.